המעי העיוור או בשמו הנפוץ יותר - תוספתן, הינו מקטע של מעי אשר מוצאו בתחילת המעי הגס (הסומא).

כשמו כן הוא - הינו מקטע של מעי ללא המשכיות (עיוור - ראה איור).

ישנן תאוריות, המשייכות את המצאו לשארית מקטע מעי אשר תפקידו היה לעכל תאית כאצל חלק מהיונקים האחרים.

אשר תפקידו של התוספתן במערכת העכול באדם הדעות חלוקות.

מכל מקום, ילדים ובוגרים אשר התוספתן הורחק מגופם לא הראו כל שינוי משמעותי בבריאותם. 

דלקת התוספתן הינה מחלה שכיחה, הנוטה להופיעה בילדים מעל גיל 5 ולהגיע לשיא בשכיחות הופעתה בגילאי העשרה (10-16שנים).

דלקת חריפה של התוספתן מופיעה גם בגילאים צעירים או מבוגרים יותר אולם בשכיחות נמוכה יותר.

למחלה גם נטיה להופיע בעונות המעבר של השנה כאשר אין שונות בהופעתה בין המינים.

דלקת התוספתן יכולה ללבוש פנים רבות ולחקות בהופעתה מחלות אשר אינן כירורגיות ומכאן הקושי הנובע באבחונה.

למחלה יכולה להיות הופעה סוערת, חדה (חריפה) או מתמשכת (כרונית).

תסמינים מקדימים להתחלת דלקת התוספתן קשורים במערכת העכול : ירידה בתאבון, כאבי בטן מפוזרים ובחילה (פעמים הקאה של תוכן קיבתי).

חום עד 38.5 C יתכן ויהיה אולם אין זה נדיר כי לתסמינים הראשונים של המחלה לא מתלווה חום.

כאבי הבטן בתחילת המחלה הינם לא ממוקדים. פעמים, הכאבים הינם סביב לטבור - עדות למחלה של המעי הדק - כאב מוקרן.

עם התקדמות המחלקה תופיעה דלקת הכוללת את כל דופן המעי העיוור שתיצור גרוי צפקי מקומי (השיכבה המצפה את החלל הביטני מבפנים).

בשלב זה הכאב יהיה ממוקם לבטן ימנית תחתונה, עם תינגודת שרירים בלתי רצונית.

בדיקות עזר כגון ספירת דם, תסמיני דלקת בדם, בדיקת שתן ובדיקות דמות: הדמיה על קולית (אולטרה סאונד) או טומוגרפיה ממוחשבת, יכולים לסייע באימות האבחנה.

בדיקות העזר המוזכרות לעיל רצויות, כאשר הבדיקה הגופנית של הרופא כירורג אינה חד משמעית .

הטיפול בתוספתן מודלק גם הוא נתפר לפי אופיה של המחלה.

במחלה חדה - סוערת הטיפול הינו כירורגי - כריתת התוספתן.

במחלה המתחילה בצורה לא אופינית ללא סימנים אופיניים לדלקת חדה של התוספתן, ניתן פעמים לטפל ע"י מנוחה של מערכת העיכול - צום, מתן נוזלים תוך ורידית עם או ללא טיפול אנטיביוטי. באחוז לא מבוטל של המקרים דלקת התוספתן יכולה לסגת ללא צורך בכריתת התוספתן.

פעמים יגיע החולה לבית החולים לאחר מחלה של מספר ימים אשר טופלה כמחלת מערכת העכול (חידקית או וירלית) כאשר התוספתן הינו הגורם למחלה. במיקרים אלו עובר התוספתן התנקבות ממוקמת ונוצרת מורסה הממוקמת לבטן ימנית תחתונה. במקרה מאין זה הטיפול יתחלק לשני שלבים. בשלב הראשוני יטופל החולה באופן שמרני - ערוי נוזלים ומתן טיפול אנטיביוטי תוך ורידי, פעמים נעזר במחלקת הדימות לניקוז המורסה מל עורית (ניקוז דרך העור).

בשלב השני, כ 6 שבועות לאחר העלמות האבסס הראשוני נציע לחולה כריתה בררנית של התוספתן החולה. 

כריתת התוספתן בשלב החריף או הבררני כמצויין לעיל, יכולה להתבצע בשתי גישות : הגישה הסגורה - כירורגיה זעיר פולשנית (לפרוסקופיה) או הגישה הפתוחה.

בשיטה הזעיר פולשנית הכניסה לחלל הביטני הינה ע"י מכשור - מצלמה ומיכשור נוסף המאפשר סקירת כל החלל הביטני. בשיטה זו התוספתן יכרת ויוצא אל מחוץ לחלל הביטני דרך אחד מפתחי העבודה.

בשיטה הפתוחה  יבוצע חתך בבטן ימנית תחתונה והכניסה לחלל הביטני תבוצע דרכו.

הבחירה בין השיטות הינה בידי המנתח בהתאם לכישוריו. פעמים שיטת הניתוח תשתנה משיטה זעיר פולשנית לפתוחה במידה ויופיעו קשיים טכנים (ראות לקויה וכדומה).

ההחלמה מן הניתוח תלויה ישירות לממצא הניתוחי. במידה והדלקת ממוקמת לתוספתן, יתכן שיחרור מן האשפוז לאחר יום או יומיים.

שונה יהיה משך האישפוז במידה ודלקת התוספתן היתה מפושטת או חלה התנקבות התוספתן טרם הניתוח.

במיקרים כגון התנקבות התוספתן טרם הניתוח יזדקק ילדכם לטיפול אנטיביוטי משלים בין 3 ל 7ימים בהתאם לחומרת הממצאים הניתוחיים.

סיבוכים הקשורים לניתוח התוספתן הינם בעיקר מורסות תוך ביטניות או זיהומים בפצע הניתוח.

לאחר השיחרור מבית החולים ניתן לחזור לפעילות רגילה כ שבוע לאחר הניתוח ולפעילת גופנית מאומצת כשבועיים לאחר הניתוח.

בחצי השנה הראשונה שלאחר הניתוח יתכן ויופיעו כאבי בטן עוויתים. הסיבה לכאבי בטן אלו הינן הידבקויות (סירחות) בין לולאות המעי כהליך שיגרתי לאחר ניתוח.

במידה וכאבי בטן אלו קשים או מלווים בהקאה (במיוחד בצבע צהוב או ירקרק) מומלץ לפנות לעזרה רפואית כי יתכן ומדובר בחסימת מעי עקב הסירחות בין לולאות המעי.

כריתת התוספתן לא הראתה כל שינוי באיכות החיים או פגיעה אחרת במערכות הגוף.